פסק דין משלים בתיק ת"א 3315-04

1.         תביעה לפינוי, סילוק יד וצו הריסה אשר הוגשה ע"י מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " התובע") כנגד מר אילון מהצרי (להלן: " הנתבע") [במקור ת.א 1031/05 של בית משפט השלום בנתניה אשר הועברה לבית המשפט ברחובות ואוחדה עם תביעה לפינוי וסילוק יד  שהגיש התובע כנגד אחיו של הנתבע מר נעם צור ( ת.א 3315/04)].

2.         א.         בכתב התביעה נטען בין היתר, כי הנתבע פלש למקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 3769 שבבעלות התובע ונכלל בהם מגרש ג'.

ב.         התובע טען, כי בביקורות שערך במהלך 2003 במגרש האמור התברר, כי הנתבע פלש לחלק מהמקרקעין, תפסו וגידרו והוא או מי מטעמו הקימו והציבו במקום מבנה מגורים וכן מחסנים לשימושים שונים - הכל ללא אישורו ו/או הסכמתו של התובע או מי מטעמו וכן ללא היתר בניה כדין ממוסדות התכנון והבניה הרלוונטיים.

ג.          דרישות התובע מהנתבע לפנות את שטח הפלישה ולהחזיר את החזקה בו לתובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ לרבות המבנים לא נענו.

ד.         לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבע לפנות את שטח הפלישה ואת המקרקעין מכל אדם וחפץ לרבות מי מטעמו של הנתבע ולהשיב את החזקה בו לידי התובע כשהוא נקי מכל אדם וחפץ כאמור וכן ליתן צו להריסת כל המבנים הבלתי חוקיים אשר ניבנו ו/או מצויים בשטח הפלישה, לרבות הריסת ו/או סילוק המבנים הניידים המצויים בו וכן להורות כי עלות הפינוי וההריסה תחול על הנתבע בלבד (סעיף 18).

3.         א.         בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעם הנתבע ואחיו, טען הנתבע בין היתר, כי  זכויותיו במקרקעין מוגנות מכוח חוק הגנת הדייר.

ב.         אביו המנוח, קיבל את הזכויות במקרקעין בהן הוא מחזיק מהמוסדות המיישבים מקום המדינה, והנתבע נולד בהם ולא עשה בהם שינוי כלשהו.

ג.          עוד טען הנתבע, כי בהגשת התביעה הפלה אותו התובע לרעה שכן לגבי תושבים במעמדו פעל להגיע להסדר המכיל בחובו הענקת זכויות במקרקעין בתנאים מיוחדים או בפיצוי כספי הולם, דבר שנימנע ממנו במקרה דנן.

ד.         טענה נוספת היא, כי עם קום המדינה קיבל האב המנוח מהמוסדות המיישבים חזקה ברכוש נטוש כולל בתי מגורים שאותם שיפץ, הרחיב והקים משפחה מרובת ילדים שכולם עשו במקרקעין האמורים והקימו בהם משפחות בידיעת ובהסכמת המדינה אם ביודעין ואם בשתיקה.

הנתבע טען, כי הוא ואביו השקיעו במקרקעין סכומים גדולים ביותר ולפיכך אין לתובע זכות לפנותו מהמקרקעין.

4.         בסיומו של שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

בפסק דין מיום 12.4.2010 דחיתי את תביעת התובע לסילוק יד. סברתי, כי משנדחתה התביעה לסילוק יד יש לדחות גם התביעה לצו הריסה וזאת מחוסר סמכות עניינית.

בסיום פסק הדין הבהרתי, כי הואיל והדחייה היא על בסיס טכני והואיל ולא קבעתי זכויות כלשהן של הנתבעים במקרקעין, רשאי התובע לפעול למימוש זכויותיו כבעלים של המקרקעין (סעיף 10).

5.         התובע הגיש ערעור לבית משפט מחוזי מרכז ( ע"א 33604-05-10).           

            בפסק דין מיום 16.9.2010 הורה בית המשפט:

"הדיון בעניין צו ההריסה בתביעה כנגד אילון מהצרי מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכריע בעניין זה ומאחר וסעד ההריסה התבקש כסעד טפל לסעד הפינוי שנתבע בתביעה, הרי שנתונה לבית המשפט השלום סמכות להורות על הריסה ככל שימצא לנכון להורות כן שכן הסמכות נקנית בעת הגשת התביעה.

הערעור בעניינים האחרים נדחה וזכות המנהל להגיש כל תביעה כפי שמצוינת בהצעה, נשמרת..."

(עמ' 6-5).

6.         א.         בדיון שהתקיים לפני ביום 26.1.2011 חזר ב"כ התובע על עתירתו להורות על הריסת המבנים נשוא התביעה.